החלטה בתיק ת"א 3776-03-10

העובדות

1.         לפני בקשה של התובעת, קבוצת אקוסנס (המזרח התיכון) בע"מ (להלן - " אקוסנס") להתיר חקירה נגדית של אחד מעדיה, לאחר שהוגש תצהיר במקום עדות ראשית של עד זה, שהוא אזרח ותושב ארה"ב, באמצעות "שיחת וידאו" (Video Conferencing ). ההנמקה לבקשה היתה, שבשל מצבו הבריאותי וגילו של העד, הוא אינו יכול לטוס מארה"ב, מקום מגוריו, ולהגיע לארץ, על מנת למסור עדותו בבית המשפט.

2.         התובענה היא בעניין מכרז שפרסמה בתי הזיקוק לפינוי בוצה. במכרז השתתפה גם אקוסנס, אשר הציעה במסמכיה במכרז לפנות את הבוצה בטכנולוגיה של חברת RLC האמריקאית. מנהלה והעומד מאחורי הטכנולוגיה של RLC הוא רוברט קרול (להלן - " קרול"), העד שאת עדותו מבקשים להשמיע בשיחת וידאו. 

3.         בדיון שהתקיים לפניי ביום 23.1.12 הלינה באת כח בתי הזיקוק על כי הבקשה הוגשה יום אחד בלבד לפני הדיון ולא היה סיפק בידה לבחון פסיקה המנוגדת לזו שהוצגה על ידי אקוסנס.  בהחלטה  באותו דיון  קבעתי כי שני הצדדים יעבירו הפניות לפסיקה נוספת עד ליום 25.1.12  וכן התייחסות להפניות לפסיקה של הצד שכנגד, על עמוד אחד, וזאת  עד ליום 29.1.12.  אציין כי שני הצדדים חרגו מהנחייתי זו  והגישו בנוסף גם התייחסות לפסיקה והשלכות הפסיקה למקרה ספציפי זה, וזאת על מספר עמודים. כמו כן הגישו הצדדים בקשות למחיקת התגובות והוצאתן מתיק בית המשפט. החלטתי שכאן, מתבססת על האמור בבקשת התובעת, על טיעוני הצדדים בפני ביום 23.1.12 וכן על  עיון בהפניות לפסיקה והתגובות להן שניתנו על ידי הצדדים, ומבלי להתיחס לטעונים  שחרגו מהמסגרת אותה התרתי (וראו החלטתי מיום  30/1/12).

תמצית טיעוני הצדדים

4.         לטענת אקוסנס, עדותו של קרול נדרשת כדי להוכיח את הנתונים הטכניים של הטכנולוגיה, את השגתה את המטרה שבמכרז - פינוי הבוצה באופן יעיל ושאינו פוגע בסביבה, וכן את אופן התנהלות הצדדים במועדים השונים בקשר למכרז הנדון.  דא-עקא, שהעד קרול הוא כבן 77 שנה, סובל ממצב בריאתי מדרדר ואין ביכולתו לעמוד בטיסה בת 15 שעות לישראל. לטענת אקוסנס, היא פנתה, בסמוך להגשת התצהירים, לב"כ בתי הזיקוק ועדכנו אותם על כוונתה להעיד את קרול באמצעות שיחת וידאו. תשובת בתי הזיקוק התעכבה זמן רב למרות פניות חוזרות אליה, והמענה השלילי ניתן רק ימים ספורים לפני הדיון שעמד להתקיים בבית המשפט.  מסיבה זו הוגשה הבקשה רק  יום אחד קודם המועד שנקבע לדיון בתיק עצמו בבית המשפט.

            5.         לטענת באי-כוחה של בתי הזיקוק, הענינים הטכניים מהווים רק חלק קטן מתצהירו של קרול, ועיקר עדותו נוגעת לענינים אחרים, שהם בלב המחלוקת בין הצדדים - עד כמה ניתנו הבטחה או מצג של בתי הזקוק כי אקוסנס תזכה במכרז. זאת ועוד; מצבו הרפואי של העד, ככל שהוא מהווה סיבה לאי העדתו בארץ, לא הוכח; המכתב מרופאו האישי איננו חוות דעת רפואית שניתן להגישה בבית המשפט ואינו מצביע על כך שהעד סובל ממחלה כשלהי העלולה לסכנו (נכתב כי הוא סובל מגאוט). בנוסף טענה בתי הזיקוק לחוסר תום לב אצל אקוסונס בכך שאקוסונס ידעה, עוד בשלב ההגשה של תצהירי העדות מטעמה, כי קרול לא יוכל לבא ולהעיד. כמו כן, לעובדה, כי קרול ידע שלא ייאלץ לבוא ולהעיד בישראל יש משמעות כבדה לגבי אמינות תצהירו, כיוון שמראש הסיק שלא יהיה עליו מורא הדין.

6.         כל אחד מהצדדים הביא פסיקה לתמיכה בעמדתו. .

דיון

הנורמות הנוהגות

7.         התייצבותו של עד בפני בית המשפט נדרשת  על-פי הדין הקיים כדי  שהשופט היושב בדין יוכל להתרשם ממהימנותו באופן בלתי אמצעי (ראו י' קדמי על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1413; ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2) 397; רע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים נ' זורח ועדנה גהל, פ"ד מז(1) 564).

חריגים לחובת ההתייצבות נקבעו בעיקר במקרים בהם מי שנדרש לעדות אינו נמצא בתחום הסמכות של בית המשפט, והוא  מסרב להעיד  או שהוא מוכן להעיד אך אינו יכול או מתקשה להגיע ולהתייצב בפני בית המשפט.

8.         כאשר מי שזומן לעדות נמצא מחוץ לתחום סמכות בית המשפט, והוא מסרב למסור עדות (בהבדל מהמקרה שבו העד מוכן למסור עדות, אולם מבקש כי העדות תמסר בארץ מגוריו ולא בארץ) ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה  לפי סעיף 47  לחוק עזרה משפטית למדינות חוץ, התשנ"ח-, 1998 לכוף עליו את מתן העדות במקום מושבו. כן מאפשרת תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ט-1999 לבית המשפט לגבות את העדות מהעד הסרבן באמצעות שיחת וידאו (ראו ת"א(ת"א) 2349/04 אוחנה  נ' (Israel 1996)   Merck Sharp& Dohme (נבו 22.6.10). חקוקים אלו אינם לענייננו כיוון שאין הודעה חד משמעית מהעד קרול שהוא מסרב למסור עדות.

9.         כאשר עד מוכן להעיד אך נבצר ממנו או  למצער, יש קושי משמעותי בהבאתו לישראל למתן העדות, נקבעה דרך אלטרנטיבית  ב-ס' 13(א)  ל פקודת הראיות [נוסח חדש] ,תשל"א-1971 (להלן-"פקודת הראיות")  שנוסחו להלן:  

"13.  ( א)       לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי  בית המשפט, אם נראה צורך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על-ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ורשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט".

על בסיס סעיף זה הכירה הפסיקה  גם בהעדת עד באמצעות שיחת וידאו (ראו רע"א 3005/02 SMITHKLINE BEECHAM P.L.C נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד נו(6), 865 (להלן-" פרשת אוניפרם"); ע"א 7516/02 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח יוכמן, תק-על 2005(2) 81, 85 (להלן-" פרשת יוכמן"), ת"א 7010/05 ר.א.ס יזמות נ' כהן תמיר פורסם בנבו 5.4.09  וראו גם ש' לוין " תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד"  להלן - "לוין"  עמ' 114. ראו גם דעתו של השופט גרוניס  ב רעא 3810/06  י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין) .

10.        הקוים המנחים  להפעלת סעיף 13(א) לפקודת הראיות הותוו על ידי השופט אגרנט  בע"א 84/51 קלינגהופר נ' בלום  פ"ד ו(1) 198 (להלן-" פרשת קלינגהופר")  והם:

1.         פניית המבקש לבית המשפט נעשתה בתום לב.

2.         יש בידי העדים, אשר המבקש חפץ בגביית עדותם מחוץ לתחומי השיפוט המקומי, למסור עדות שהיא רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט גופו.